קצת על העבודה שלי

אני סקרנית בלתי נלאית של תהליכי חציבה. של הבאת הפנימי החוצה לעולם בתהליך יצירה. מאז שזכור לי, היתה בי את ההשתוקקות הזו להקשיב ולהיות עדה למסע הפנימי שאנשים עוברים. לא רק לסיפור שלהם. אלא למסע, לתהליך הפנימי שאנו נדרשים לגלות מתוכנו. לדרך היחודית של כל אחד, לשאלות, דרכי ההתמודדות. אך יותר מזה לחוויה משותפת מתוך מעמקי האדמה, מתוך העולם הפנימי האישי של כל אחד, על שפתו, קולו, הצבעים והריחות המסויימים. 

אני מאמינה שכשאנו יודעים ומכירים את הפנים היטב, ויודעים לצעוד בשבילי נפשנו, אנו גם יודעים הרבה על השבילים של האחרים. על הארצות השונות, המפות והשפות האישיות שמלמדות אותנו לא רק על הייחודי והפרטי של כול אחד, אלא הרבה יותר על הדומה והמשותף שבמסענו האנושי.

בעבודתי אני מזמינה אותך למסע משותף בממלכה הפנימית, פחות ע’י תאוריות,  ויותר ע’י מיתוסים, וסיפורים אישיים שלי ושל אנשים שליוותי. על השאלות, דרכי ההסתכלות, ההצעה להתבוננות פנימית וההקשבה ללב. 

בתהליך פנימי אני מוצאת ששוב ושוב אנו מגיעים לאיזור סגור עבורנו, שבו הראות קצרה, והנתיב נסגר לזמן מה, הידיעה כביכול נעלמת. כאילו יש מאגרי ידיעה וחיבור שאינם נגישים לנו. הנתיב הפתוח לזמן מה נסגר. וצריך למצוא את המפתח המתאים כדי שהפתח יפתח או המילה, שאם נשתמש בה, תיפתח הדלת ונוכל להיכנס, למה שהיה עד לפני רגע חסום.

השהייה במקום הסגור יחד עם החיפוש אחר מה שיאפשר פתיחה. גורם לכך שברגע אחד, בדיוק כמו ב"סומסום יפתח", בשנייה אחת הדלת נפתחת כאומרים את מילת הקסמים הנכונה. זה תמיד קורה ברגע אחרי אחרון. קצת כמו באגדות, כשהגיבורים ברגע האחרון נצלים או מצילים או מצליחים. והרי מה זה המסע שלנו אם לא מסע הגיבור בדרמה של חיינו.

וברגע שזה קורה, יש הקלה גדולה וכול מה שהיה סגור קודם מתחיל להיפתח ואנו פוסעים לעולם שקודם לכן לא היתה לנו גישה אליו. לפתע נגלה עולם שלם והכול נפרש פתוח, בהיר , רחב, פתוח לאופק רחב. כל החלקים מתחברים ואפשר לראות בבהירות את הדרך, כול הסימנים שהיו קודם לכן לא מפוענחים מקבלים פירוש בהיר. השיעורים נלמדים בקלות. זרם בלתי פוסק של הבנות זורם כשפע ניגר. הנוף החדש שמתגלה מרחיב את הלב ומעורר השתאות. לרגע אחד אנחנו בהודייה מלאה, מתפעלים מהנשגב של החיים.

 

 

אני רוצה להפציר בכם

להיות סבלנים כלפי

כל הבלתי פתור והמסובך בלבבכם

ולנסות לאהוב את השאלות עצמן,

כמו חדרים נעולים

וכמו ספרים שנכתבים

בשפות זרות ומוזרות.

 

אל תתורו אחר התשובות,

שאינכם יכולים לקבל,

משום שלא תוכלו

לחיות אותן.

מה שחשוב הוא, חיו הכול.

 

חיו את השאלות כעת.

ואולי יום רחוק אחד,

בהדרגה, בלי שתשימו לבכם לכך,

תהפכו לתשובה עצמה.

 

ריינר מריה רילקה

מכתבים למשורר צעיר

Please reload