קצת עלי

אני צועדת כבר שנים ארוכות במסע של חיי, מגיל צעיר עניינה אותי משמעות המסע שלנו בעולם וההתמודדות עימו. אני מאמינה שראשית צריך לעבוד עם החומרים שבתוכנו, ואז דרך הסיפור האישי הספציפי, אנו לאט לאט עוזבים את האישי ומתחברים לאוניברסאלי. מפעים אותי לחפש את החיבורים, פנימה אל עצמי, ממני אל האחרים, מהאחר פנימה אל עצמו ואז לאונברסלי. דרך עצמנו ודרך אחרים, למהות משותפת.

המפגש עם האמת שלנו והחיבור לעצמנו, מעורר בי יראה. בין כשאני מנחה קבוצה, מטפלת או  משוחחת עם חברה טובה, אני מנסה להגיע לשם. בכל מקום, ובכל פעולה, יום יומית או אחרת, בקריאה או כשאני כותבת, אני שואפת לחיבור למה שגדול ממני. מפגש כזה הינו מפגש משמעותי בעיני.

כולנו אוהבים לצאת ולחקור, ארצות , טעמים, ריחות,תרבויות. ומה אנו יודעים על ארצנו הפנימית?למה להכיר אותה?מה זה ייתן לשוטט בה?ואיך זה יעזור לי בעולם המציאותי,החיצוני?במטרותיי?בהתמודדות שלי בעולם,במה שחשוב לי ובקשיים שפוקדים אותי?

אני מאמינה שיש אלוהות בתוכנו ואותה אנו מחפשים, בתוך עצמנו ודרך מפגש עם אחרים. האלוהות  הזו הינו הדבר האמיתי. לא המסכה שלנו, לא הידע שלנו או מה שאנו רוצים להציג לעולם, אלא עצם הוויתנו. המקום האמיתי, מקום אמיתי ומרגש, ולא איזה ציפוי שמושל בקלות מעלינו. אלו המקומות שאנו מחפשים בחיים, וכשאנו נוגעים בהם בתוכנו או מבטאים אותם בעולם,התחושה הינה של קסם. קסם עמוק של חיבור בינינו לבין עצמנו, שמתרחב לנגיעה משותפת במה שמשותף לכולנו. כשיש מגע באמת  הפנימית –התחושה הינה שלא משנה מה המקום או התחושה מתוכה יצאנו,הכול אחד. דברינו נוגעים באחרים ומשנים אותם, ואנו בעצמנו משתנים מאותו מגע של האחר בנו.

לאמת הזאת יכולים להיות פנים רבים, זה יכול להיות יצירה כתובה, ספר, מוסיקה, או שיר שנחצב ממעמקים.כול מפגש שלנו עם העולם שנחצב ממעמקי ההוויה משנה אותנו, ואת העולם בזעיר אנפין או בגדול.

אני מאמינה שהחיים מזמנים לנו כול הזמן שיעורים ומורים,החיים עצמם וההתנסות שהם מזמנים לנו הינם ההדרכות והלמידות הכי גדולות עבורנו. עבורי ללוות מישהו בחלק מהמסע שלו הינו זכות גדולה .כול אדם העובר ההתמודדות מעורר השראה והתפעלות למראה הכוחות הטמונים בנו ולתנועה המתמדת של ריפוי ושינוי. משמעותי בעיני לחפש את המרחב המרפא עבורנו,המרחב המגדל ומבשיל אותנו, בתוכנו ובעולם.

כשמתרחשת נגיעה משמעותית בתוכנו, המגע הזה הינו החיבור לעצמנו,לאלוהי שאנו,ודרכנו לאלוהי הרחב והגדול יותר מעצמנו,יכול להעלות שינוי אמיתי. לעיתים זה מאפשר טרנספורמציה,התמרה לשלב הבא שלנו. החיבור הזה מאפשר לחיות חיים משמעותיים של חיבור לעצמנו ולמהות משמעותית שהיא אנו.לפתוח חסימות,לבטא עוד חלקים שלא בוטאו.להכיר בחלקים ,בקולות ובדמיות השונות בנו . להיות עדים ובמגע עם התנועה העדינה והתמידית שבתוכנו. להיות המדריכים של עצמנו. להקשיב לגלוי ולהתוודע לסמוי. להבין,לגדול,לצמוח. למצוא את משמעות המסע שלנו. מה מהותי לנו. מה שפתנו הפנימית,בקשותינו,תשוקותינו.  

שנים התהלכתי עם התחושה שהשפה שלי הינה שפה זרה, אחרת.לא מובנת לעולם, שונה. היא לא קולחת,זורמת כמו של האחרים. לקח זמן אבל הבנתי שזה שפה של העולם הפנימי. שפה שהיא באמת אחרת מהשפה ביומיום. היא יותר מסתעפת, מובילת בדימויים. דבר מזכיר דבר אחר. ,מעגלית,מתרחבת. שפה אשר לא מובנית בדיאלוג או משפט מגדיר אחד. היא שפה חולמת,הוזה, מתהווה תוך כדי. בעבודה הפנימית שלי עם אחרים וכמובן עם עצמי עושרה של השפה הפנימית והידיעה להשתמש בה, הינו בעל ערך רב ומתנות אינסופיות. גילוי השפה הפנימית האישית  מאפשר שיטוט,וצעידה בעולם הפנימי,בתוך של עצמנו.  היופי המפעים של שפתנו הפנימית הינו שהיא מאוד ייחודית לנו. היא מאפשרת לנו מגע עמוק,ייחודי לנו ,אך גם אוניברסאלי.

בעיני הרפיה וקבלה היא אחד המפתחות לחיים הרמוניים ומוגשמים בעולם. כשאנו מרפים, מקבלים ונענים לחיים הכול נפתח וקל. כשיש התנגדות פנימית הכול נעצר. לעיתים ההתנגדות  הינה חלק מהתהליך, ולעיתים היא מסרבלת ומעכבת ללא צורך.לשהות עם ההתנגדות,להקשיב ולאפשר לה שינוי יכול להיות כוח יוצר ומשמעותי להמשך תנועה בחיינו. לכן היכולת ליצור ,לגעת וללוש את חומרי חיינו,  מאפשרת לנו שינוי, ריפוי, קבלה, וחיבור למהות השלמה שלנו.

 

בחשכה מה אנו רואים?

אנו נאלצים לנטוש מראה עיניים ולהקשיב,

לחוש ולהרגיש

לשמוע את הקול שמחכה לנבוע מבפנים

להקשיב לקודש הקודשים הפנימי המצוי בתוכנו

מה עכשיו? מה הבקשה? מה הכמיהה?

מה מכוונת אותנו ההדרכה הפנימית?

ואם אין  קול , רק השקט של האין, האם נוכל לשאת זאת?

את החשכה, הדבר שעדיין לא נבט

האם לא נתנגד, או נתמלא ברעשים מטרידים?

מה יאפשר ויעזור לנו להתמסר ברכות?

לעטוף באהבה את מה שעוד לא נולד?

לעזור לו להיוולד בתוכנו, בקיצבו,ולפי מהותו

האם נצליח לתת למקום חיים?

לברך בלי לדעת את התוצאה?

להסכים למסע, לפגוש דרך הדרך את עצמנו

לשנות דרך מה שאנו נוגעים ולהשתנות דרך מה שאנו מאפשרים שיגע בנו

והכול בעדינות,ברכות ובחמלה גדולה

כמו מהותה של אמא אדמה הגדולה

 

לו יהי כול הברואים מאושרים