באמצעות המרחב המרפא של המים והיער, בכתיבה, שקט, טבילה בים, אגדות ומיתוסים והרבה הקשבה, ובחברה תומכת ואינטימית של נשים מדהימות, את מוזמנת למסע.
"יאה ונאה לנשים לחצוב לעצמן, לשחרר, לקחת, לעשות, לרקום קשר ולעמוד על זכותן לשוב הביתה. הבית הינו הלך רוח או תחושה, המאפשרים לנו לחוות רגשות שלא בהכרח מתקיימים בעולם הגשמי: תהייה, חזון, שלווה, חופש מדאגה, חרות מתביעות, חרות מקשקושים בלתי פוסקים. ואת כול אוצרות הבית הללו עלינו לטמון ולאגור בנפש, לשימוש עתידי בעולם." (קלאריסה פון אסטס, בסיפרה המעולה רצות עם זאבים)
אדריאן ריץ, בשירה: צלילה אל הספינה הטבועה כותבת על השבת העצמי
"יש סולם,
הסולם תמיד נמצא שם
תלוי לו בתמימות
קרוב לדופן הספינה ...
אני יורדת..
באתי לחקור את הספינה הטבועה...
באתי לראות את הנזק שנגרם
ואת האוצרות ששרדו.."
,אני מזמינה אותך, לבוא ולראות. לראות את הנזקים, אך יותר מזה, לראות את האוצרות
.ולכולנו יש הרבה אוצרות, רק לא תמיד קל לראותם